תנ"ך על הפרק - בראשית כו - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

בראשית כו

26 / 929
היום

הפרק

יצחק ורבקה בגרר

וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֺתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי׃וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים׃וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֙יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אָהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃וַאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ׃וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵאִתְּכֶֽם׃וַיֹּאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְהוָ֣ה ׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ׃אִם־תַּעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהוָֽה׃וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּלְכ֥וּ מֵאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי׃וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקתי ותורותי. אפשר לרמוז דרך אסמכתא. והענין שהראשונים חקרו מדוע בושש אברהם אע"ה לימול והלא היה מקיים כל התורה והרב משפטי שמואל ז"ל בתשובה סימן י"ג תירץ דכל המצות היה יכול לקיימם כמה פעמים ולכן קיימם עד שלא נצטוה שאם יצוהו הוא יתברך עליהם יכול לקיימם אחר שיצטוה ויהיה במדרגת גדול המצווה ועושה אבל אם ימול עצמו שוב אי אפשר לזכות לסוג מצווה ועושה כי המילה עשויה. ובספרי הקטן ראש דוד פרשת לך לך חקרתי דלפי מ"ש הרב פרשת דרכים ז"ל דמעת שקבל אברהם אע"ה לקיים התורה ח"ו היה נענש אם יעבור על דבר א' והיה דינו כמצווה ועושה לפי מ"ש התוספות דטעם גדול המצווה דיצרו תוקפו. וכתבתי שם דלפי מ"ש הריטב"א ז"ל פ"ק דקדושין דגדול המצווה ה"ט שזכה לקיים גזרת מלך ועל זה נקרא גדול. ניחא ע"ש באורך. ואפשר שזה ירמוז עקב אשר שמע אברהם אחר שנקרא אברהם שמע בקולי מצות דמילה ולא עשאה מקודם. ואם יקשה בעיניך דלפי טעם מצווה ועושה דיצרו תוקפו כבר אברהם אע"ה היה בסוג זה וא"כ הי"ל לימול מקודם. לז"א אע"ג דכבר וישמור משמרתי. מ"מ מצותי דגדול המצווה שמקיים גזרת המלך כמ"ש הריטב"א ז"ל ולזה לא מל עד אשר שמע בקולי שצויתיו. ואם נפשך לומר הא אמרו בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ואברהם אע"ה איך מקיים התורה. לז"א חוקותי כלומר זה שהוא הדיוט הוא כשאינו מצווה אבל אם הוא מצווה שנצטוו אחרים עושה מצוה ולזה אברהם אע"ה מקיים מצות ועוסק בתורה אף שלא נצטוה כיון שהם מצות ה' ותורת ה' ובזה לא נאמר כל הפטור הדיוט כמ"ש הרמב"ן ז"ל והריטב"א ז"ל פ"ק דקדושין וז"ש חוקותי ותורותי. ודברי הריטב"א הנז"ל נעלמו מהרב שלטי הגבורים ז"ל (שהוא הדפיסם) ומהרב יד אהרן ז"ל כמ"ש בעניותי במקומו בס"ד. וכבר כתבתי דנעלם מהרם משפטי שמואל ז"ל ומהמפרשים דברי רז"ל בב"ר ובתנחומא ובשוחר טוב סימן טוב דטעם אברהם אע"ה שלא מל עד זקנותו כדי שיוכלו הגרים להתגייר בזקנותם ויש לרמוז דס"ת עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי בגימטריא יעיר גרים עם הכולל: ויאמר אחותי היא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני וכו'. יש להעיר דהוה ליה לכתוב לומר פן יהרגוהו דכוליה קרא כתיב בסגנון זה ויאמר כי ירא לאמר מדבר בעד יצחק. ואפשר דכתיב הכי לרמוז דעשה כן לפי שאברהם אע"ה עשה כן ואמר רק אין יראת אלקים והרגוני ונשא ק"ו מאביו ולכן נקט בלשון שאמר אביו והרגוני. וז"ש כי ירא לאמר אשתי פן יתקיים בו יהרגוני שאמר אביו אנשי המקום שאין להם יראת אלהים. ומיהו אמר פן אעפ"י שאמר אביו והרגוני ודאי כי שרה היתה יפה מאד מאד ורבקה אינה כמותה אלא טובת מראה לבד לז"א פן: ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק וכו'. אפשר לרמוז בפסוקים אלו בתוכחות מוסר בסגנון אחר ממה שרמזתי בקונטרס פני דוד בס"ד. ונקדים מ"ש פרק היה נוטל דעבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה וזה היה טעות אחיתופל. ויש לחקור דכפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל ויסודתו בהררי קדש דברי הזהר הקדוש כל התורה שלומד בעודו רשע הולכת לסט"א. וקרא הכי כתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך ואיך אמרו דעבירה אינה מכבה תורה. ונראה לומר דיש הפרש בין כשעבר עבירה או עבירות והוא בדעתו להיות צדיק רק דיצריה אנסיה בשוגג או במזיד לעבור העבירות אבל קיים זה מ"ש פרק הרואה בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה דכיון שהוא רוצה להיות ירא שמים ולפי שעתא טרדא מהיצה"ר הוא מבקש צד מצוה אפילו בעבירה ההיא והגם שהוא טועה מ"מ הוא בדעתו רוצה להיות ירא שמים ובענין זה אמרו עבירה אינה מכבה תורה. אבל כשעובר עבירה ופורק עול ודעתו להיות רשע אז הסט"א לוקח התורה שלומד ועליו כתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ומשו"ה בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה כלומר אפילו שעובר עבירה ואנוס הוא מיצרו לא יפרוק עול ואדרבא יבקש איזה צד מצוה בעבירה ובכגון זו עבירה אינו מכבה תורה. ואפשר שז"ש דוד הע"ה יבשו זדים כי שקר עותוני אני אשיח בפקודיך כי הם סברו דעבירה מכבה תורה וכיון שעבר עבירה אסור לו ללמוד כמש"ה מה לך לספר חקי אבל הם טועים כי שקר עותוני לומר דעבירה מכבה תורה דזה לא נאמר אלא ברשע שפרק עולו יתברך. אבל אני אשיח בפקודיך כי אני נושא בעולו יתברך [ואשיח מסיבה שהם פקודיך והוא תורה לשמה]. וזה רמז הפסוק ויריבו רועי גרר הם המקטרגים מהסט"א שגוררים האדם לגהנם עם רועי יצחק מליצי יושר ונקראים רועי יצחק על שם הצדיק שנקרא יצחק לעת"ל על שם ותשחק ליום אחרון כמ"ש במדרש הנעלם. לאמר לנו המים התורה שלמד הרשע היא שלנו וז"ש לנו המים התורה שנמשלה למים. והמליצים היו אומרים דעבירה אינה מכבה תורה. ורועי גרר היו טוענים דכתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ואם כן לנו המים וזכו בדין ויקרא שם הבאר מים חיים היא התורה עשק שעשקוה. ונתן טעם כי עשקוה מסיבת כי התעשקו עמו כלומר דמה שאמרו עבירה אינה מכבה תורה היינו כשלא פרק עול אבל זה כי התעשקו עמו ופרק עול ונתחבר עם הסט"א לכך זכו בדין. ויחפור באר אחרת שהתחיל הרשע להרהר בתשובה אבל לא נפרד מהסט"א ולא שב כהוגן ויריבו גם עליה שעדיין מלוכלך בעבירה ויקרא שמה שטנה אותיות השטן כי הוא חלקו. ויעתק משם שנפרד מהסט"א משם גימטריא שף כלומר שף מדוכתיה ועשה תשובה ולמד ולא רבו על באר מים חיים התורה. ויקרא שמה רחובות לשון רבים ששב מאהבה וזדונות נעשו כזכיות וזהו רחובות. ויאמר כי עת"ה היא התשובה כמשז"ל אין ועתה אלא תשובה עי"ז הרחיב ה' לנו דגם עבירות נעשה זכיות. ופרינו כל הפירות מתורה ומצות הם בארץ החיים הכל לג"ע שאין היד שולטת אוכל מפירותיהם מקצת הפירות בעה"ז כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל והניחו יתרם עם הקרן קיימת לעוה"ב. עוד אפשר לרמוז כי בכח התשובה ועסק התורה נהפך הדין לרחמים כי אלהים במילוי יודין גימטריא ברחמים. וז"ש כי עתה הרחיב ה' לנו גימטריא אלהים שהוא דין וה' מדת רחמים הרחיב לנו גימטריא אלהים שיהיה במילוי יודין שהוא גימטריא ברחמים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך